מה יש לידע הכי עתיק
ולמדע הכי עדכני
ללמד אותנו על ילדים שהם "מאוד"?

איך זה שבשנים האחרונות יש הרבה יותר ילדים עם הפרעות קשב? היפראקטיביים? עם רגישות חושית או כללית גבוהה במיוחד? מחוננים? וגם אוטיסטים?

יש כאלה שאומרים שזה בגלל אבחון יתר…

יש כאלה שאומרים שזה לא אבחון יתר, אלא שכלול של קריטריוני האבחון (למשל התאמה לבנות)…

יש כאלה שאומרים שהסיבה היא מודעות גבוהה יותר,

אבל אם תשאלו אותי, הסיבה הכי משמעותית היא בכלל שינויים בסביבת החיים שלנו ושל הילדים שלנו.

אז מה יש לידע הכי עתיק
ולמדע הכי עדכני
לתת להורים לילדים שהם מאוד
ועל מה נלמד בתכנית?

התוכנית הזו נולדה אחרי מאות שעות הדרכה שבהן ראיתי מהם הנושאים שעולים שוב ושוב אצל הורים לילדים שהם מאוד.

המטרה היא לתת לכם את הידע, הכלים, ואת המסגרת לפתח בה את המודעות לאיזון העדין שבין תיווך שמקדם ובונה חוסן, לבין תיווך מחליש, שמעביר לילדים את המסר שהם לא יכולים, ולא משאיר להם מקום להתמודד ולבנות מסוגלות בצורה הדרגתית (דברים שהם מאוד זקוקים לו).

כל הכלים הפרקטים בקורס מגיעים מתוך עולמות ידע מגוונים ומעמיקים: מחקרים על נוירופלסטיות של המוח, התאוריה ההיקשרותית התפתחותית, מונטסורי, הורות של ציידים לקטים, שיש המון מה לקחת ממנה גם היום לחיים שלנו היום, והתיאוריה של אדלר.

כל אחת מגישות הקורס טובה במיוחד לסוג מסויים של התמודדויות, ובזכות ההסתכלות הרחבה והמגוונת של התכנית, היא נותנת מענה מקיף ומעמיק לכל מה שילד שהוא מאוד מתמודד איתו.

בתכנית נלמד:

• מה מאפשר לילדים להרגיש בטוחים ומשמעותיים במקום שלהם בבית ומחוץ לבית, מה הטעות שרוב ההורים בתרבות המערבית עושים בהקשר הזה, ואיך להימנע ממנה?
• מה עוזר לילדים לרצות לשתף פעולה ולהתמודד עם שינויים לא צפויים ועם מעברים יותר בקלות?
• איך לבסס שיח רגשי שיאפשר לילדים שלנו לא להדחיק רגשות ולא לפחד מהם, אבל גם לא לטבוע בתוכם? מה ילדים צריכים מאיתנו ההורים שלהם כדי להגדיל את סף התסכול, המסוגלות והחוסן?
• מה מאפשר לילדים לבנות ביטחון עצמי, להעז ולא לפחד לטעות, לפתח מודעות לחוזקות שלהם?
• איך להציב גבולות בצורה מכבדת, ששומרת על המשאבים שלנו, על הילדים שלנו ועל מערכת היחסים בינינו לבינם? מה לעשות כשהילדים בכל זאת לא מקשיבים?